מה אוכלים בהולנד? הכירו את המאכלים המקומיים!

בהולנד אוכלים בעיקר מאכלים פשוטים, חמים ומשביעים: פאטט (צ'יפס עבה ברוטב), קרוקט מטוגן, סטאמפוט של מחית תפוחי אדמה עם ירקות, מרק אפונה סמיך עם נקניק מעושן, גבינות קשות כמו גאודה ואדאם, הרינג ודג קיבלינג מטוגן, ולקינוח פופרטייס ושטרופוואפל. לצידם יש רייסטאפל - ארוחת הטעימות ההולנדית-אינדונזית - ומטבח מסעדות מודרני עם יותר ממאה מסעדות מישלן.

המטבח ההולנדי נולד ממזג אוויר קר ורטוב, מים שמסביב ומעדרי פרות - ולכן הוא מבוסס על תפוחי אדמה, דגים ומוצרי חלב. הוא לא מתוחכם כמו המטבח הצרפתי, אבל הוא מדויק, זול יחסית וקל למצוא אותו בדוכני רחוב, בשווקים ובפאבים החומים, גם בלי להזמין שולחן במסעדה.

הרשימה כאן מסודרת לפי סוגי המאכלים - תפוחי אדמה, מרקים, רייסטאפל, גבינות, דגים ומתוקים - עם ההסבר מה כל דבר, איפה כדאי לטעום אותו, ומה שומרי כשרות צריכים לדעת. מי שרוצה לטעום הכול ביום אחד ימצא בסוף גם השוואה בין סיורי הטעימות באמסטרדם.

מהו האוכל המסורתי של הולנד ולמה הוא נראה ככה?

האוכל המסורתי של הולנד הוא אוכל פרקטי - מחמם ומשביע לפני כל דבר אחר - שנבנה על שלושה חומרי גלם שהיו בשפע: תפוחי אדמה, דגים ומוצרי חלב. עד המאה ה-16 בערך, הולנד (Netherlands) הייתה יחסית מבודדת וסגורה לעולם החיצוני מבחינת תרבות האוכל שלה. לא היו בה מגוון רחב של תבלינים שיכלו להעניק טעמים מיוחדים למאכלים, ומזג האוויר הקר והרטוב קבע מה גדל ומה לא.

מדובר במדינה קרה יחסית - בשיא הקיץ הטמפרטורות בהולנד דומות לטמפרטורות הישראליות בסתיו. הרוח והגשם לא אפשרו להולנדים להשקיע במיני גידולים מגוונים, ובאירופה של אז לא היה קיים השפע שקיים בה היום. אי לכך, ההולנדים ביססו את הקולינריה שלהם על מה שיש להם: ים ופרות.

ים, פרות ותפוחי אדמה

הים סיפק שפע של דגים ופירות ים, שההולנדים זוללים בתאווה (פירות הים פחות מתאימים לשומרי כשרות). ההולנדים מתגאים ביחסיהם עם הים, והכלכלה שלהם התבססה בעבר על דיג וחקלאות ימית - ולכן הדגים המלוחים הפכו לפופולריים במיוחד. הפרות סיפקו בשרים שונים - קציץ בשר, צלעות ועוד - וכמובן חלב. חלק נכבד מהקולינריה ההולנדית מבוסס על מוצרי חלב, ובעיקר על הגבינות הקשות המפורסמות.

מלבד הים והפרות, בהולנד היה קל לגדל תפוחי אדמה. הם מחממים, מלאי פחמימות, מנחמים ומזינים - בדיוק מה שהגוף צריך כשחיים בקור של אפס מעלות במשך חודשים. תפוחי האדמה היו כה משמעותיים בתרבות ההולנדית, שהצייר וינסנט ואן גוך (Van Gogh) מיקם אותם במרכז תמונתו המפורסמת "אוכלי הבולבוסים" (The Potato Eaters; בולבוס - מילה נרדפת לתפוח אדמה). המשפחות ההולנדיות הפשוטות ניזונו בעיקר מתפוחי אדמה, בשלל צורות הכנה.

על בסיס חומרי הגלם הפשוטים האלה, ועם הרבה כבוד לטבע, ההולנדים הקימו מסורת קולינרית מיוחדת ומצומצמת יחסית - כזו שבהחלט צריך לבדוק מקרוב, מנה אחר מנה.

פאטט, קרוקט וסטאמפוט - מה אוכלים בהולנד מתפוחי אדמה?

מתפוחי אדמה אוכלים בהולנד שלושה דברים עיקריים: פאטט (Patat) - הצ'יפס ההולנדי ברוטב, קרוקט (Kroket) - קציץ מטוגן במעטה פירורי לחם, וסטאמפוט (Stamppot) - מחית תפוחי אדמה עם ירקות ובשר. תפוח האדמה היה בעבר המאכל הלאומי של הולנד: הוא היה נפוץ, קל להשגה ונאכל בכל צורות ההכנה האפשריות.

פאטט - הצ'יפס ההולנדי המפורסם

מאכל תפוחי האדמה ההולנדי המוכר ביותר הוא כמובן הפאטט. בניגוד לצ'יפס אמריקאי או לסוגי צ'יפס אחרים, אופן ההכנה שונה - וכך גם הטעם: זן שונה של תפוחי אדמה, טיגון בשומן (ולא בשמן), וחיתוך עבה. הוא מוגש בקונוס נייר עם רטבים - נדיר מאוד למצוא פאטט בלי רוטב כלשהו. הרוטב הקלאסי הוא מיונז, ויש גם "פאטט אורלוך" (Patatje oorlog) עם מיונז, רוטב בוטנים ובצל. קונים אותו בדוכני רחוב רבים, ובאמסטרדם יש כמה דוכנים שהפכו למוסד - הרשימה נמצאת אצלנו בצ'יפס באמסטרדם.

קרוקט וביטרבאלן

קרוקט, הנקרא גם קרוקטן, הוא קציץ של מחית תפוחי אדמה, רוטב בשמל ובשר, מצופה בפירורי לחם ומטוגן בשמן עמוק - קריספי, חמים ומנחם. גם אותו קונים בדוכני רחוב כמעט בכל אזור בהולנד, וגם מ"קיר האוטומטים" של רשת FEBO, שבו מושכים את הקרוקט ממגירה מחוממת. הגרסה המקומית של קרוקט בלחמנייה נקראת ברודיה קרוקט (Broodje kroket), והגרסה הכדורית והקטנה, ביטרבאלן (Bitterballen), מוגשת עם חרדל כחטיף לבירה בכל פאב חום.

סטאמפוט - המנה שמחממת את החורף

סטאמפוט הוא מנת תפוחי האדמה הנפוצה ביותר בבתים: מחית תפוחי אדמה מעוכה עם ירקות שונים - כרוב מסולסל (Boerenkool), גזר ובצל (Hutspot) או כרוב כבוש (Zuurkool) - שמוגשת עם נקניק מעושן או בשר צלוי, עמוסת רוטב סמיך וחם. זו מנת חורף מובהקת, ורוב המסעדות ההולנדיות הביתיות מגישות אותה בין אוקטובר למרץ.

איזה מרק אוכלים בהולנד בחורף?

המרק ההולנדי המפורסם והאהוב ביותר הוא מרק האפונה המסורתי - ערטן סופ (Erwtensoep), שהמקומיים מכנים גם סנרט (Snert). זה המרק שמופיע בכל תפריט חורפי, מפאב חום בכפר ועד דוכני ההחלקה על הקרח, והוא סמיך עד כדי כך שההולנדים אומרים שכף צריכה לעמוד בו זקופה.

איך מכינים אותו

המרק מוכן מגרגרי אפונה יבשה שמושרים במים למשך הלילה. במהלך הבישול מוסיפים נקניק מעושן (Rookworst), שמעניק לו את הטעם הייחודי, וכן חתיכות תפוחי אדמה, כרישה, סלרי או כרובית. אחרי בישול ארוך הכול מתפרק למרקם סמיך ביותר, שמתאים במיוחד כשבחוץ קר וגשום. לצידו מגישים לחם שיפון כהה (Roggebrood) עם פרוסות בייקון, ולכן זו מנה שלמה ולא מנה ראשונה. בבתים מבשלים סיר גדול ומחממים אותו שוב למחרת - ההולנדים טוענים שביום השני הוא טעים יותר.

איפה מזמינים

ניתן להזמין את המרק ברוב המסעדות ההולנדיות, ובחורף גם בדוכנים בשווקים ובאירועי חוץ. מסעדות בכפרי הדייגים - וולנדם (Volendam) ומארקן (Marken) - מגישות אותו כל השנה לתיירים, ובאמסטרדם הוא נמצא בעיקר בפאבים החומים של יורדאן ובמסעדות "אוכל הולנדי" במרכז.

הערה לשומרי כשרות

הנקניק המעושן במרק הוא כמעט תמיד מבשר חזיר או תערובת, ולכן מרק האפונה ההולנדי אינו מתאים לשומרי כשרות גם אם המסעדה מציעה גרסה "ללא בשר" - הבסיס לרוב מבושל עם עצמות. מי שרוצה לטעום את הרעיון יכול לחפש גרסה צמחונית מוצהרת (Vegetarische snert), שהופכת נפוצה יותר בסופרמרקטים ובמסעדות צמחוניות.

מה זה רייסטאפל ואיפה אוכלים אותו?

רייסטאפל (Rijsttafel) הוא ארוחת טעימות הולנדית-אינדונזית: מנת אורז עיקרית שמוגשת לצד מגוון גדול של מנות אינדונזיות קטנות בטעמים שונים - סאטה, קארי, ירקות ברוטב בוטנים, ביצים חריפות וסמבל. כפי שהשם יכול לרמז, זו ארוחה המבוססת על אורז - רייס - ו"טאפל" הוא שולחן.

איך המנה הגיעה להולנד

הולנד שלטה באינדונזיה למשך 300 שנה. בזמן הזה, קצינים הולנדיים שבו משירות ממושך באינדונזיה - על שלל טעמיה הייחודיים - ואזרחים אינדונזים היגרו אל הולנד. ערבוב הטעמים והמטבחים היה בלתי נמנע, והרייסטאפל הוא בעצם וריאציה הולנדית על המטבח האינדונזי המסורתי. ההולנדים אהבו לאכול את האוכל האינדונזי בשיטת "לפתוח שולחן": במקום מנה אחת לכל אדם, הם שילבו בין הטעמים השונים ויצרו ארוחת טעימות מגוונת. באינדונזיה עצמה כמעט לא מגישים רייסטאפל - זו מסורת קולוניאלית שנשארה בהולנד.

איפה מזמינים ומה חשוב לדעת

אפשר להזמין ארוחת רייסטאפל במסעדות שונות ברחבי הולנד שמבוססות על השילוב ההולנדי-אינדונזי, ויש ריכוז שלהן בהאג (The Hague) ובאמסטרדם - האג נחשבת לבירת המטבח האינדונזי בהולנד. הארוחה גדולה ומיועדת לשניים לפחות, לוקחת שעה וחצי לפחות, ובמסעדות הטובות כדאי להזמין שולחן מראש בערבי סוף שבוע. גרסה זולה יותר של אותם טעמים היא "נאסי" או "באמי" - אורז או אטריות מוקפצים - שמוכרים גם בדוכני טייק-אוויי (Toko) בכל עיר.

לשומרי כשרות: הרייסטאפל כולל בדרך כלל בשר, עוף ושרימפס באותו שולחן, אבל מסעדות רבות מציעות רייסטאפל צמחוני מלא - כדאי לבקש אותו מראש בהזמנה.

אילו גבינות הולנדיות כדאי לטעום ואיפה קונים אותן?

הגבינות ההולנדיות שכדאי לטעום הן הגבינות הקשות - גאודה, אדאם וגבינות היישון הזקנות - וקונים אותן בחנויות גבינה בכל עיר, בשווקים, ובשוק הגבינות המסורתי של אלקמאר (Alkmaar). הולנד ידועה במיוחד בגבינות המגוונות שלה, וההולנדים אינם עוסקים בייצור גבינות בעלות תוקף קצר כמו קממבר או רוקפור, אלא בגבינות קשות ביותר שיכולות להתיישן לאורך שנים.

גאודה, אדאם ומה שביניהן

ככל שהגבינה זקנה יותר, טעמה חריף יותר והיא קשה ומתפוררת יותר - גבינה "צעירה" (Jong) רכה ועדינה, "מיושנת" (Belegen) עם עומק, ו"זקנה" (Oud) עם גבישים פריכים ומליחות. הגבינות המפורסמות ביותר של הולנד הן אדאם (Edam), שמזוהה עם הציפוי האדום, וגאודה (Gouda) - שלמעשה נקראת חאודה, על שם העיירה שבה היא הומצאה. קיים כמובן מגוון רחב בהרבה: גבינות עם כמון (Leidse kaas), גבינות עיזים מיושנות וגבינות אזוריות מפריזלנד ומהבימסטר. את הגבינות ניתן לקנות בכל מקום ברחבי העיר, וחנויות הגבינה במרכזי הערים מציעות טעימות חינם - זה גם המקום לקנות מזכרת ואקום שמחזיקה בטיסה.

שוק הגבינות של אלקמאר

מומלץ במיוחד להגיע לשוק הגבינות של אלקמאר, שנערך בימי שישי. לפי האתר הרשמי של השוק, הוא פועל מיום שישי האחרון של מרץ עד יום שישי האחרון של ספטמבר, בין 10:00 ל-13:00, בכיכר Waagplein במרכז העיר; ביולי-אוגוסט נוסף גם שוק ערב בימי שלישי, 19:00-21:00. השוק הוא הצגה מסורתית - סבלי גבינות בכובעי קש צבעוניים נושאים אלונקות עמוסות גלגלי גאודה לשקילה, כמו שנעשה שם מאז המאה ה-14. הצפייה חופשית, מגיעים מוקדם למקום טוב במעקה, ואחר כך ממשיכים למוזיאון הגבינות של אלקמאר באותו בניין המשקל. גם בחאודה עצמה יש שוק גבינות קיצי בבקרי חמישי - לבדוק תאריכים באתר העירייה לפני הנסיעה.

הרינג וקיבלינג - איך אוכלים דגים בהולנד כמו מקומי?

דגים אוכלים בהולנד בדוכן, בעמידה, ובשתי צורות עיקריות: הרינג (Haring) - דג מלוח נא שאוכלים עם בצל ומלפפון חמוץ, וקיבלינג (Kibbeling) - נתחי דג לבן מטוגנים ברוטב שום. אי אפשר לדבר על אוכל מקומי בהולנד בלי להזכיר את ההרינג: הולנד היא מדינה של ים, והדגים המלוחים הם חלק בלתי נפרד מהתרבות הקולינרית המקומית.

הרינג - איך המקומיים אוכלים אותו

דג ההרינג נמכר כמעט בכל דוכן רחוב שמכבד את עצמו ברחבי הולנד. שיטת האכילה של המקומיים עלולה להיראות מרתיעה: אוחזים את הדג בזנבו, בשלמותו, מרימים את הראש ופשוט בולעים אותו. מי שפחות מתחבר לסגנון הזה יכול לאכול את ההרינג בתוך לחמנייה (Broodje haring), לצד מלפפון חמוץ ובצל חי, או חתוך על צלחת קרטון עם קיסם. ההרינג ההולנדי אינו מעושן ואינו מבושל - הוא מומלח קלות ומבשיל בעצמו, ולכן טעמו עדין ושמנוני, רחוק מאוד מהמטיאס המלוח שמכירים בישראל. העונה הנחשבת ביותר היא ההרינג החדש (Hollandse Nieuwe) שמגיע לדוכנים בתחילת הקיץ, ובאמסטרדם יש כמה דוכנים ותיקים שסקרנו בהרינג באמסטרדם.

קיבלינג - השניצל-דג

סוג אחר של מאכל דגים הוא הקיבלינג, גרסה של שניצל-דג: נתחי בקלה או דג לבן אחר, מצופים בבלילה ומטוגנים בשמן עמוק משני הצדדים, כך שהם הופכים למעין נגסי-שניצל קריספיים וחמימים. מגישים אותם בקופסה עם רוטב שום-מיונז או רמולד, וזו המנה הכי קלה להתחיל איתה למי שהרינג נא מפחיד אותו. באותם דוכנים תמצאו גם לקרבק (Lekkerbek) - פילה שלם מטוגן - ושרימפס אפורים קטנים של הים הצפוני.

לשומרי כשרות: הרינג ובקלה הם דגים עם סנפיר וקשקשת, אבל הדוכנים מטגנים באותו שמן גם פירות ים, ולכן מי שמקפיד יעדיף הרינג ארוז מהסופרמרקט או דוכן שמגיש רק הרינג.

פופרטייס, שטרופוואפל ופאנקוקן - מה המתוקים של הולנד?

המתוקים ההולנדיים שחייבים לטעום הם פופרטייס (Poffertjes) - פנקייקים קטנים ותפוחים עם חמאה ואבקת סוכר, שטרופוואפל (Stroopwafel) - וופל כפול עם קרמל, ופאנקוקן (Pannenkoeken) - פנקייקים דקים וגדולים שמוגשים מתוקים או מלוחים. כשמדברים על מאכלים מקומיים בהולנד, חייבים להתייחס גם לקינוחים.

פופרטייס ושטרופוואפל

פופרטייס הם פנקייקים קטנים ותפוחים, שנאפים במחבת ברזל עם גומות ומוגשים חמים עם חמאה ואבקת סוכר - בשווקים, בירידים ובדוכנים ליד אטרקציות. שטרופוואפל (יש שכותבים שטרופ-וואפל) הוא וופל דק המוגש בצמדים, כשבין שני הוואפלים נמרח רוטב קרמל סמיך, דביק וחם. נהוג להניח אותו מעל ספל השתייה החמה, כך שהרוטב הסמיך יתחמם ויתרכך. הוואפל הטרי מדוכן שונה לגמרי מהארוז, ואת המקומות השווים באמסטרדם ריכזנו בוופל הולנדי באמסטרדם.

פאנקוקן, קרנטברוט ומה שפחות מכירים

הפאנקוקן עשוי להיראות שייך למתוקים, מאחר שמדובר בפנקייקים דקים במיוחד בקוטר צלחת - אבל מגישים אותם גם מלוחים, עם בייקון, גבינה או תפוחים, ולכן זו מנה טעימה בפני עצמה ולא רק קינוח. בהולנד יש מסעדות פנקייק ייעודיות (Pannenkoekenhuis) שמתאימות במיוחד לילדים. קרנטברוט (Krentenbrood) הוא לחם צימוקים מתוק שמלווה את ארוחות הבוקר, ווויסקוקייס (Viskoekjes) - לביבות דגים ותפוחי אדמה מטוגנות - מוגשות חמות וטריות בדוכני הדגים, כמאכל שההולנדים אוהבים ותיירים כמעט לא מכירים.

עוד ארבעה שמופיעים בכל בית הולנדי

אפלטארט (Appeltaart) - עוגת תפוחים גבוהה עם קינמון שמוגשת עם קצפת בכל פאב חום; האחלסלאך (Hagelslag) - פתיתי שוקולד שמפזרים על לחם בחמאה בארוחת הבוקר; דרופ (Drop) - סוכריות ליקריץ מלוחות שההולנדים מכורים להן; ואוליבולן (Oliebollen) - כדורי בצק מטוגנים באבקת סוכר שמוכרים בדוכנים בחורף לקראת ראש השנה האזרחית.

איך נראית הקולינריה ההולנדית היום, ואיך טועמים הכול ביום אחד?

הקולינריה ההולנדית היום היא שילוב של אוכל רחוב מסורתי, מטבחים מהגרים ומסעדות שף ברמה עולמית - ובהולנד פועלות יותר ממאה מסעדות המתהדרות בכוכבי מישלן. לאורך שנים נחשב המטבח ההולנדי למטבח אפרורי וחסר טעמים: המחסור בתבלינים וההיצע המוגבל של חומרי הגלם לא סייעו להפוך אותו למעניין ומרגש, בניגוד למטבח הצרפתי למשל. בשנים האחרונות המצב התהפך, והולנד הפכה למעצמה קולינרית שאין להתעלם ממנה - אטרקציה תרבותית של ממש לאניני הטעם ולחובבי הקולינריה.

איפה זה קורה

מסעדות השף מרוכזות באמסטרדם, ברוטרדם (Rotterdam) ובאזור החקלאי של צפון הולנד, לצד סצנת שווקי אוכל תוססת: שוק אלברט קאופ באמסטרדם, אולמות אוכל ברוטרדם ובאוטרכט (Utrecht), ומסעדות "מהחווה לשולחן" בכפרים. בעת טיול בהולנד, מומלץ מאוד לעצור ולטעום מכל השפע שיש למטבח המקומי להציע - חוויית האוכל המקומי היא חלק בלתי נפרד מחוויית התרבות והמקום.

סיור טעימות - הדרך הקצרה

מי שיש לו יום אחד באמסטרדם ורוצה לסמן את רוב הרשימה - גבינה, פאטט, הרינג, קיבלינג, ביטרבאלן, שטרופוואפל ואפלטארט - יעשה זאת הכי יעיל בסיור טעימות מודרך. סיור האוכל והתרבות עם 10 טעימות יוצא מאזור רוקין-כיכר רמברנדט וכולל 10 מנות ושני משקאות בליווי מקומי שמסביר כל מנה; אותו פורמט קיים גם בסיור הליכה עם 10 טעימות ב-GetYourGuide. מי שמעדיף אווירה של שכונה ולא של מרכז העיר יבחר בסיור הבוטיק ביורדאן עם 7 טעימות, שכולל אפלטארט בפאב חום וטעימת גבינות בחדר פרטי. הסיורים צמחוניים בבקשה מראש, אבל לא כשרים - שומרי כשרות ימצאו אלטרנטיבה בפסקה הבאה.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הפאטט מוגש כמעט תמיד עם רוטב - מי שרוצה בלי צריך לבקש במפורש (zonder saus), ומיונז הוא ברירת המחדל ולא קטשופ.
• מרק האפונה, הסטאמפוט והקרוקט הם מאכלי חורף וסטנדרט של פאבים - בקיץ חלק מהמסעדות מורידות אותם מהתפריט.
• ההרינג ההולנדי הוא דג נא ומומלח קלות, לא המטיאס הישראלי - מי שמתלבט מתחיל בלחמנייה עם בצל ומלפפון חמוץ.
• שוק הגבינות של אלקמאר פועל רק בימי שישי בבוקר ורק בין סוף מרץ לסוף ספטמבר; מחוץ לעונה יש רק את מוזיאון הגבינות והחנויות.
• טעימות גבינה בחנויות הן חינם, וגבינה ארוזה בוואקום מחזיקה את הטיסה הביתה בלי קירור.
• סיורי הטעימות המודרכים באמסטרדם מספיקים לארוחת צהריים מלאה - לא לאכול לפני.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להזמין סטאמפוט או מרק אפונה ולצפות למנה קלה - שתיהן ארוחה שלמה וכבדה.
• לקנות שטרופוואפל ארוז בסופרמרקט כמזכרת ולפספס את הטרי מהדוכן, שהוא חוויה אחרת לגמרי.
• לאכול הרינג בדוכן תיירותי ליד תחנת הרכבת - הדוכנים בשווקים ובשכונות מגישים טרי יותר ובמחיר מקומי.
• לנסוע לאלקמאר ביום שאינו שישי או מחוץ לעונה ולגלות כיכר ריקה.
• להניח שקרוקט צמחוני קיים בכל דוכן - ברוב המקומות הקרוקט הוא בשר, וצריך לחפש במפורש Vegetarische kroket.
• לנסות סוכריות דרופ (ליקריץ מלוח) בשקית גדולה לפני שטועמים אחת - רוב הישראלים לא מסיימים אותה.

שאלות נפוצות

מה המאכל הלאומי של הולנד?

אין מאכל לאומי רשמי, אבל תפוח האדמה נחשב בעבר למאכל הלאומי, והמנות שההולנדים מזהים כשלהם הן סטאמפוט (מחית תפוחי אדמה עם ירקות ונקניק), מרק אפונה סנרט, הרינג, פאטט וקרוקט.

מה עוד אוכלים בהולנד חוץ מהמאכלים המפורסמים?

בהולנד יש מאכלים מוכרים פחות אבל מסורתיים ואהובים: וויסקוקייס - לביבת דגים ותפוחי אדמה מטוגנת, קרנטברוט - לחם צימוקים מתוק שמלווה ארוחות, פאנקוקן - פנקייקים דקים שמוגשים מתוקים או מלוחים, וגם האחלסלאך (פתיתי שוקולד על לחם), דרופ ואוליבולן בחורף.

על מה מבוססים המאכלים ההולנדיים המקומיים?

על מה שהיה זמין במדינה קרה ורטובה ללא תבלינים: ים ופרות - דגים ופירות ים, בשר ומוצרי חלב (בעיקר גבינות קשות) - ותפוחי אדמה שקל לגדל בקור. בשיא הקיץ הטמפרטורות בהולנד דומות לסתיו הישראלי, והרוח והגשם לא אפשרו גידולים מגוונים.

האם אפשר לאכול כשר את המאכלים ההולנדיים?

חלקית. פאטט, פופרטייס, שטרופוואפל ופאנקוקן צמחוניים; גבינות בהכשר יש בחנויות ייעודיות; הרינג הוא דג כשר אך נמכר בדוכנים שמטגנים גם פירות ים. הקרוקט, הסטאמפוט ומרק האפונה מבוססים על בשר ונקניק ולא מתאימים. מסעדות כשרות באמסטרדם מגישות גרסאות כשרות של אוכל הרחוב ההולנדי.

מתי מתקיים שוק הגבינות של אלקמאר?

לפי האתר הרשמי של השוק: בימי שישי בין 10:00 ל-13:00, מיום שישי האחרון של מרץ עד יום שישי האחרון של ספטמבר, בכיכר Waagplein במרכז העיר. ביולי ואוגוסט יש גם שוק ערב בימי שלישי, 19:00-21:00.

מה זה רייסטאפל ולמה הוא נחשב הולנדי?

רייסטאפל הוא ארוחת טעימות של אורז עם מגוון מנות אינדונזיות קטנות. הולנד שלטה באינדונזיה 300 שנה, קצינים שחזרו ואינדונזים שהיגרו הביאו את הטעמים, וההולנדים פיתחו את פורמט 'לפתוח שולחן' שכמעט לא קיים באינדונזיה עצמה. מזמינים אותו במסעדות הולנדיות-אינדונזיות, בעיקר בהאג ובאמסטרדם.

האם המטבח ההולנדי באמת משעמם?

המטבח המסורתי פשוט ועדין בטעמים, בגלל היסטוריה של מחסור בתבלינים, אבל הסצנה הנוכחית שונה לגמרי: יותר ממאה מסעדות מישלן, שווקי אוכל, מטבחים אינדונזיים וסורינאמיים ואוכל רחוב מצוין. מי שמשלב דוכנים, פאבים חומים ומסעדה אחת טובה לא ישתעמם.